8.16: התיאוריה הפיזיולוגית: תיאוריית הרגש של ג'יימס-לאנג

תיאוריית הרגש של ג'יימס-לאנג, שהוצעה על ידי ויליאם ג'יימס וקרל לאנג בסוף המאה ה-19, טוענת כי רגשות הם תוצאה של תגובות פיזיולוגיות לגירויים חיצוניים. בניגוד לגישה המסורתית, הגורסת כי רגשות נובעים באופן ישיר מתפיסת הגירוי, תיאוריה זו מציעה כי רגשות מתרחשים בעקבות תגובות הגוף לאותו גירוי. במסגרת תיאוריה זו, החוויה הרגשית היא פירוש קוגניטיבי של השינויים הפיזיולוגיים, ולא תוצאה ישירה של הגירוי עצמו.

כאשר אדם נתקל בגירוי מאיים, כמו שור מסתער, הגוף עובר סדרת תגובות פיזיולוגיות. תגובות אלו עשויות לכלול האצת קצב הלב, נשימה מהירה, הזעה ומתיחת שרירים. המוח מפרש את השינויים הפיזיולוגיים הללו ומייחס להם רגש מסוים - במקרה זה, פחד. לדוגמה, התיאוריה מציעה כי אדם אינו רץ משום שהוא מרגיש פחד; במקום זאת, הוא מרגיש פחד משום שהוא התחיל לרוץ והבחין בתגובות גופו. רעיון זה מאתגר את התפיסה המסורתית, לפיה החוויה הרגשית היא זו שמניעה את התגובות הפיזיולוגיות.

דוגמאות מחיי היומיום ממחישות את תיאוריית ג'יימס-לאנג. למשל, אדם הנושא נאום בפני קהל עשוי לחוות דופק מהיר, כפות ידיים מזיעות ורעד בקולו. לפי תיאוריית ג'יימס-לאנג, רגש החרדה או העצבנות נובע כתוצאה מהתגובות הפיזיולוגיות האלו, ולא בשל פעולת הדיבור בפני קהל עצמה. דוגמה נוספת היא תחושת שמחה בזמן צחוק. השמחה אינה זו שגורמת לצחוק; במקום זאת, פעולת הצחוק והתגובות הפיזיולוגיות הנלוות - כמו שחרור אנדורפינים - מפורשות על ידי המוח כתחושת שמחה. כך, תיאוריית ג'יימס-לאנג מספקת מסגרת משכנעת להבנת הקשר המורכב בין מצבי הגוף לבין החוויות הרגשיות.