המטרה הכוללת של פרוצדורה זו היא ליצור רקמות שריר מהונדסות. הדבר מושג תחילה על ידי תרבית של תאי לוויין (satellite cells) או של קו תאי מיובלאסטים כדי להשיג את מספר התאים הנדרש. השלב השני הוא יצירת נקודות העיגון.
בשלב הבא, התאים מעורבבים עם ג'ל והתערובת המתקבלת מושקעת בין נקודות העיגון. השלב הסופי הוא גדילה מבדלת של התאים לרקמת שריר. לבסוף, ניתן להשתמש בגירוי חשמלי כדי להשרות התכווצויות של התאים, ובצביעה פלואורסצנטית ובמיקרוסקופיה פלואורסצנטית או קונפוקלית כדי לזהות את הארגון הסרקומרי של השלד התאי בתאי השריר המבדלים.
היתרון המרכזי של טכניקה זו על פני שיטות קיימות הוא שתאי השריר יסתדרו בכיוון אחד ברקמות אלו. לטכניקה זו ישנן השלכות גם עבור מטופלים הסובלים מאובדן מסת שריר. אם, למשל, נשתמש בעתיד בתאיו של המטופל עצמו כדי לייצר רקמות אלו, הן יוכלו לשמש למטרות השתלה.
שיטה זו מספקת תובנות לגבי התפתחות שרירים ונזקי שרירים, אך היא תספק תובנות גם עבור יישומים חדשניים כמו רפואה רגנרטיבית ובשר מתורבת in vitro. הדגמת הפרוצדורה תהיה חלק משיטות לבידוד והקפאה של תאי מיובלסטים פרוגניטורים, שתוארו במקורות אחרים.
אנא עיינו בפרוטוקול הכתוב לרשימת המקורות המלאה. לאחר הוצאת המבחנה של תאי פרוגניטור של מיובלסטים של עכבר מהחנקן הנוזלי, הניחו את המבחנה במקלח מים בטמפרטורה של 37 °C להפשרה.
לאחר מכן, הוסיפו 10 millili