19.5
כשאנחנו שומעים צליל, מערכת העצבים שלנו מזהה את גלי הקול, גלי לחץ של מולקולות אוויר. תדירות הגל נתפסת כגובה הצליל, בעוד המשרעת נתפסת כעוצמה. גלי קול נאספים אל האוזן החיצונית, ואז מוגברים כשהם עוברים דרך תעלת האוזן.
כאשר הם מגיעים לאוזן התיכונה, הם מרעידים את הקרום התופי, עור התוף, וגורמים לעצמימים המחוברים, קבוצה של עצמות קטנות, לזוז. העצמימים מרעידים את החלון הסגלגל של השבלול, מבנה מפותל באוזן הפנימית, וגורמים לנוזל שבתוכו לזוז. התזוזה מזוהה על-ידי תאי שיער, אשר ממירים את הגירוי לאותות עצביים.
האותות נשלחים דרך עצב השמיעה אל גזע המוח, שם הם עוברים דרך רצפי נוירונים אל התלמוס שבמוח, ואז לקליפת השמיעה הראשונית. לאורך מסלול זה, מידע אודות הצליל נשמר כך שברגע שהאות מגיע אל קליפת המוח הראשונית, מאפיינים בסיסיים, כגון גובה הצליל, ניתנים לזיהוי ולתפיסה. משם, המידע נשלח לאזורים הסמוכים בקליפת המוח לשם עיבוד ברמה גבוהה יותר, כגון אזור ורניקה, שהוא קריטי להבנת הדיבור.
כאשר אנו שומעים צליל, מערכת העצבים שלנו מזהה גלי קול גלי לחץ של אנרגיה מכנית העוברים דרך מדיום מתווך. תדירות הגל נתפסת כגובה, בעוד שהמשרעת נתפסת כעוצמ…
זכויות יוצרים © 2026 MyJoVE Corporation. כל הזכויות שמורות.