בחירת בן זוג

בזנים רבים, זוויג אחד, בדרך כלל הנקבה, הינו בררן, הבוחר בן זוג מבין פרטים מהזוויג האחר. לעיתים קרובות, הזוויג המתחרה על בני זוג, בדרך כלל הזכר, הוא צבעוני וראוותני יותר כמו הטווסים הזכרים עם נוצותיהם המבריקות, מאשר הנקבות הפשוטות יותר. נקבות מהזן הזה נוטות להעדיף זכרים ראוותניים יותר, בין השאר בגלל שצבע מבריק יכול להצביע על בריאות תקינה, דבר המגביר את הסיכוי שיהיו לה צאצאים בריאים עם בן זוגה הנבחר.

מכיון שיש סיכוי גבוה שזכרים אלה יתרבו, תכונותיהם המשוכללות עוברות לדורות הבאים, מה שמגביר את הפנוטיפ באוכלוסייה לאורך זמן. למרות שהצבעוניות יכולה להעלות את הסיכון לטריפה, היתרון של הצלחת רבייה מוגברת גוברת על המחיר הזה. מלבד המראה, נקבות בדרך כלל מבססות את בחירת בן זוגן על התנהגות זכרית, כגון המורכבות של שירת הציפורים הזכרים, זכרים מזנים מסוימים מפגינים התנהגויות חיזור מורכבות, כגון הסוכי הזכר אשר בונה סוכה, מבנה המעוטר בחפצים צבעוניים מבריקים, כדי למשוך את הנקבה.

התנהגויות כגון אלה יכולות להצביע על בריאות תקינה, או היכולת של הזכר לספק משאבים. למשל, טריטוריה מוגנת היטב שתעניק לצאצאיהם יתרון, הופכת את זכרים אלו למושכים יותר כבני זוג.