מעברי פאזות: אידוי ועיבוי

בנוזל, כשהתנועות התרמיות של מולקולות גוברות על כוחות בין-מולקלוריים הקושרות אותן זו לזו, המולקולות משתחררות ועוברות למצב הגז. מעבר זה מנוזל לגז מכונה אידוי והוא יכול להתרחש בשני מצבים:אי רתיחה או רתיחה. מצב האי רתיחה, אידוי מתרחש רק על פני השטח ומתחת לנקודת הרתיחה של הנוזל.

תהליך זה נקרא אידוי שטח פנים ומתרחש ללא היווצרות בועות אדים בצבר הנוזל. לעומת זאת, אם אידוי מתרחש בנקודת הרתיחה של הנוזל, בועות אדים נוצרות בצבר הנוזל, והתהליך נקרא רתיחה. רתיחה אינה תופעה המתקיימת על פני השטח אלא מתרחשת בכל הנקודות בתוך הנוזל.

אידוי הוא תהליך תלוי טמפרטורה אנדותרמי:ככל שהחום המסופק רב יותר, כך גובר קצב האידוי. כמות האנרגיה הנדרשת לאדות מול אחד של נוזל נקרא חום האידוי המולרי או אנתלפיית האידוי המולרית. כיוון שאידוי הוא תהליך אנדותרמי, ערך האנתלפיה שלו תמיד חיובי.

כוחות בין-מולקולריים משפיעים על האנתלפיה המולרית של אידוי. לדוגמה, בגלל רשת הקשרים החזקים במימן בין מולקולות מים, מול אחד של מים דורש כמות משמעותית של אנרגיית חום כ-40.65 קילוג'ול להפיכה לאדי מים. לשם השוואה, ניתן להתגבר עלֿכוחות דיפול-דיפול החלשים יותר בין מולקולות אצטון באמצעות 31.3 קילוג'ול למול בלבד של אנרגיית חום.

ההפך מאידוי, כלומר המעבר מגז לנוזל נקרא עיבוי. כשמולקולות גז מתנגשות עם משטחי נוזלים או מוצקים קרירים יותר הן מאבדות חום. התנגשויות מרובות גורמות לאובדן משמעותי של חום ובסופו של דבר, להתעבות של המולקולות.

אם כן, עיבוי הוא תהליך אקסותרמי. למרות שהאנתלפיה של עיבוי היא שלילית, עוצמתה שווה לאנתלפיה של אידוי. כשהשינויים המנוגדים, אידוי ועיבוי, מתרחשים במערכת סגורה, המערכת מגיעה למצב של שיווי משקל דינמי בין אדים לנוזלים.