25.16: היפוגליקמיה וגלוקגון

ללא צום ממושך, אנשים בריאים שומרים על רמות גלוקוז בדם מעל 80 מ"ג/ד"ל הודות למערכת נוירואנדוקרינית מותאמת היטב, שמונעת באופן יעיל היפוגליקמיה חריפה, מצב שעלול לסכן חיים. תרחישים קליניים עיקריים להיפוגליקמיה כוללים טיפול בסוכרת, ייצור לא תקין של אינסולין אנדוגני או חומרים דמויי אינסולין על ידי גידולים, ושימוש בתרופות המורידות גלוקוז בקרב אנשים שאינם חולי סוכרת. חשוב לציין כי היפוגליקמיה בהקשר של ניאופלזמות מתרחשת בעיקר במהלך צום או מצב שלאחר ספיגה.

היפוגליקמיה יכולה להתרחש כתופעת לוואי של מגוון טיפולים פומיים, כאשר טיפול באינסולין מהווה את הסיכון הגבוה ביותר. גורמים התורמים להיפוגליקמיה כוללים אי-התאמה במינון אנסולין, רגישות מוגברת לאינסולין, ומצבים נלווים כמו אי-ספיקת יותרת הכליה או יותרת המוח(היפופיזה). זה מהווה סיכון משמעותי שיש לאזן בקפידה מול היתרונות של שליטה ברמות הגלוקוז, במיוחד באוכלוסייה מבוגרת.

התגובה הראשונית להיפוגליקמיה כוללת ירידה בהפרשת אינסולין אנדוגני, ואחריה שחרור הורמונים נגד-וויסותיים כגון אפינפרין, נוראפינפרין, גלוקגון, הורמון גדילה וקורטיזול. תסמינים מופיעים כאשר רמות הגלוקוז בפלזמה מגיעות ל-60–70 מ"ג/ד"ל (3.3-3.9 מ"מול), כולל הזעה, רעב, פרסטזיות, פלפיטציות, רעד, חרדה ותסמינים אוטונומיים. היפוגליקמיה חמורה יכולה להוביל לתסמינים נוירולוגיים, פרכוס אפילפטי ותרדמת.

במטופלים חולי סוכרת, התגובה ההפרשתית של גלוקגון להיפוגליקמיה עשויה להפוך לבלתי מספקת לאורך זמן, דבר שמגביר את הסיכון להיפוגליקמיה חמורה, במיוחד בקרב אלו עם חוסר מודעות להיפוגליקמיה ונוירופתיה אוטונומית. ניטור גלוקוז ביתי הוא קריטי לתיעוד היפוגליקמיה, מה שמאפשר התערבות וניהול בזמן.

אפשרויות הטיפול בהיפוגליקמיה כוללת מתן גלוקוז דרך הפה, גלוקוז תוך-ורידי או גלוקגון, במיוחד כאשר לא ניתן לצרוך דרך הפה. גלוקגון, המיוצר באמצעות טכנולוגיית DNA רקומביננטי, נקשר לקולטן ה-GPCR של גלוקגון בתאי המטרה ומפעיל את מסלול G_s-cAMP-PKA. הוא נרשם עבור אנשים הנמצאים בסיכון להיפוגליקמיה חמורה וניתן תוך-ורידי, תוך-שרירי או תת-עורי, כאשר המתן התוך-שרירי מועדף במצבי חירום. לאחר התגובה הראשונית לגלוקגון, על המטופלים לצרוך גלוקוז דרך הפה או מזון כדי למנוע היפוגליקמיה חוזרת.

באופן כללי, ניהול היפוגליקמיה דורש הבנה מדוקדקת של הסיבות, הסימפטומים שלה והתערבויות טיפוליות מתאימות, תוך הבטחת בטיחותם ורווחתם של אנשים שנפגעו.