תמיסות אידיאליות

בתמיסה יש שלושה כוחות משיכה בין-מולקולריים מרכזיים:משיכה בין מולקולות הממס, משיכה בין מולקולות המומס ומשיכה בין מולקולות המומס והממס. אם עוצמתה של כל אחת משלושת הסוגים של האינטראקציות דומה לאחרת, התמיסה נקראת תמיסה אידיאלית. תמיסה אידיאלית מצייתת לחוק ראול בכל הריכוזים.

בתמיסה אידיאלית עם שני רכיבים נדיפים, כגון טולואן ובנזן, לחץ האדים החלקי של כל רכיב יחושב על פי חוק ראול כמכפלה של לחץ האדים של הרכיב הטהור והשבר המולי שלו. בתמיסה נתונה, השבר המולי של טולואן הוא 0.4 והשבר המולי של בנזן הוא 0.6. כיוון שלחץ האדים של טולואן טהור ובנזין טהור הם 22 ו-75 טור בהתאמה, הלחצים החלקיים של טולואן ובנזין בתמיסה זו יהיו 8.8 ו-45 טור בהתאמה.

סך כל לחץ האדים הוא הסכום של הלחצים חלקיים של כל רכיב ושווה ל-54 טור. בתמיסה אידיאלית כזו, שרטוט של לחץ אדים כנגד שבר מולי נותנת קו ישר. כשהכוחות הבין-מולקולריים בתמיסה אינם אחידים, התמיסה סוטה מחוק ראול ונקראת תמיסה לא אידיאלית.

אם אינטראקציות ממס-מומס בתמיסה חלשות יותר מאינטראקציות ממס-ממס, כמו במקרה של תמיסות בנזן ומתנול, התמיסה תאפשר ליותר חלקיקי ממס לברוח למצב הגזי לעומת ממס טהור. לכן, לחץ האדים נוטה להיות חזק יותר מזה שנחזה בחוק ראול. תמיסות כאלה מאופיינות בסטייה חיובית מחוק ראול.

לעומת זאת, בתמיסה עם אינטראקציות מומס-ממס חזקות, המומס ימנע מהממס להתאדות ולחץ האדים של התמיסה יהיה נמוך יותר מזה שנחזה בחוק ראול. ניתן לצפות בכך בתמיסה מימית של אצטון וכלורופורם, שבה קשרי מימן חזקים בין השניים מובילים לסטייה שלילית מחוק ראול.